החלטה בתיק ת"א 33784-01-10

1.         להלן החלטתי בבקשת התובעים להעברת הדיון בתביעה לבית משפט המחוזי.

2.         התביעה הוגשה לבית משפט השלום ביום 25.1.10 בהתאם לחוק הפלת"ד בגין תאונת דרכים בה היה התובע מעורב ביום 28.12.05 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ובמסגרתה נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 50% בשל מצב נפשי ו-5% נוספים בשל שבר בחוליה, ובסה"כ נכות רפואית משוקללת בשיעור של 52.5%. כמו כן,  המל"ל הפעיל תקנה 15% במלואה וקבע לתובע נכות משוקללת בשיעור של 79%.

            הואיל וקביעת המל"ל ביחס לנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע בעקבות התאונה מחייבת בהליך זה, הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, אולם בקשתה נדחתה.

            עוד לעניין נכותו הרפואית של התובע יצויין כי במסגרת הליך זה מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הסוכרת והוא קבע לו נכות רפואית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 10%. לפיכך, נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה עומדת על 57.25%.

3.         התובע הינו יליד 27.11.59, בן כ-46 שנה במועד התאונה.

4.         התובעים הגישו תחשיבי נזק מטעמם ולדידם הפיצוי המגיע לתובע בעקבות התאונה מגיע לסך של 4,542,217 ש"ח, בניכוי תגמולי מל"ל בסך של 839,746 ש"ח, ובסה"כ 3,701,471 ש"ח, סכום החורג מסמכותו העניינית של פורום זה. מכאן הבקשה להעברת הדיון בתביעה לבית משפט המחוזי בחיפה.

5.         הנתבעת הגישה תגובתה לבקשה לפיה היא מתנגדת להעברת הדיון בתביעה לבית משפט המחוזי, ולאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים, מצאתי כי הדין עימה. להלן אנמק.

6.         כאמור, קביעת המל"ל ביחס לנכותו הרפואית הצמיתה של התובע מחייבת בהליך זה ניתנה לפני כשלוש שנים, עוד בטרם הגשת תביעה דנן. חזקה אפוא כי התובעים עצמם סברו כי התביעה הינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה. כל שהשתנה לאחר הגשת התביעה הוא קביעת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, לפיה לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה מעבר לנכות אשר קבע המל"ל בשיעור כ- 5% בלבד.

7.         עיינתי בתחשיב הנזק מטעם התובע ואין אלא לומר כי נכללו בו חישובים מוגזמים. הדברים נכונים  במיוחד ביחס לבסיס השכר הנטען שהיה לתובע עובר לתאונה, 13,349 ש"ח לחודש, כאשר בהתאם לתלושי השכר הרלוונטיים שכרו של התובע הינו בסך של 4,500 ש"ח לחודש, הוא הוא בסיס השכר עליו נסמך המל''ל. טענת התובע בתחשיביו לפיה במהלך שנת 2005 הוא משך מהחברה שבבעלותו סך של כ-106,000 ש"ח אותם יש לחשב כחלק משכרו, אינה מבוססת בשלב זה וזאת בהעדר כל טענה כי התובע פטור מהשבת סכומים אלה לחברה ולפיכך אין מדובר בסכומים שיש להוסיף אותם לבסיס שכרו.

            יצויין כי ההפרש בין שכרו החודשי של התובע כעולה מתלושי השכר וחישובי המל"ל - 4,500 ש"ח - לבין השכר החודשי הנטען בתחשיב הנזק מטעמו - 13,349 ש"ח - מסתכם במאות אלפי שקלים בראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, ודי בכך לדחיית הבקשה.

8.         כדוגמא נוספת להגזמה בחישובי התובעים, אציין כי בתחשיבי הנזק מטעמם הם מבקשים פיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד בסך של 466,300 ש"ח, תוך התעלמות מהעובדה כי התאונה הוכרה כתאונת עבודה וקרוב לוודאי התובע זכאי להשבת הוצאותיו מהמל"ל.

9.         לאור האמור לעיל, לא מצאתי להורות על העברת הדיון בתביעה לבית משפט המחוזי ולפיכך הבקשה נדחית.

            התובעים ישלמו לנתבעת, ביחד ולחוד,  הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ש"ח וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            התזכורת הפנימית הקבועה ליום 16.12.12 מבוטלת בזאת.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: